הקפוצ'ינו המושלם לשבת החורפית

הפעם הראשונה בה שתיתי קפה בוץ הייתה כשהייתי בן עשר והלכתי לבקר את בן-דודי בקיבוץ שבו גר. באחד הימים, יצאנו לטיול בנחל, דודי וחברו, בן-דודי ואנוכי. מאותו הטיול חקוקים לי שני זיכרונות. האחד, הפעם הראשונה בחיי שבה הוקנטתי על היותי "עירוני" (לפני כן לא הכרתי את התווית). הדבר השני שזכור לי הוא הפעם הראשונה שבאמת נהניתי מקפה. 

 

חזרנו מהטיול בטנדר גדול, מוגנים מפני הגשם שירד. היה כבר ערב ואני זוכר שעצרנו בצד וחברו של דודי הוציא את התרמוס ומזג לי לתוך המכסה נוזל שחור וריחני. עד אז, עולם הקפה שהכרתי הסתכם בגלידה בטעם "מוקה", שלא אהבתי במיוחד. אבל זה היה משהו אחר. אני זוכר ששתיתי מהספל המהביל תוך כדי הסתכלות בברקים מהחלון, השילוב של גשם שוטף, קפה שחור וסדקי האור שהבהיקו הפכו את החוויה לאחת מחוויות החורף הנעימות ביותר שעברתי. תמיד היית רומנטיקן, וזכור לי שאמרתי לבן-דודי: "אה, אלו החיים, גשם בחוץ ואנחנו שותים קפה חם בתוך האוטובוס", הוא בתגובה אמר: "למה אתה מגדיר את הטנדר הזה בתור אוטובוס...?" טוב, כנראה שקצת נסחפתי ברגע. 

 

לדעתי בין חורף וקפה שוררים יחסי אהבה. ראשית, החורף הוא עונה יותר רומנטית, עונה להתכרבל עם מישהו מול מפזר החום (הייתי אומר מול האח, אבל לא קר עד-כדי-כך בישראל) ועונה לשתות קפה עם בו/בת הזוג. שנית, לקפה ישנם אפיונים חברתיים כמו למשל ההזמנה הידועה "רוצה לעלות לקפה?", שכבר החליפה את הקוד הקודם "לשמוע תקליטים" או הדייט הראשון שמתרחש, כמעט תמיד, על כוס-קפה. 

 

ובכל זאת, עוד לא דיברתי על הקפוצ'ינו. את הקפוצ'ינו שלי אני שותה בבית-קפה. אני מעשן, לכן בחורף יוצא לי לעיתים קרובות לשבת במרפסת בית הקפה שמוגדרת "אזור-עישון", מכוסה בסוככי פלסטיק וזרועה תנורי גז בצורת פטרייה. כולנו מכירים את הרגשת הרוגע הזו, לא משנה כמה הומה-אדם המקום, תמיד יש איזושהי תחושת רגיעה בישיבה באזור המחומם כאנטיתזה לסופה שבחוץ. 

 

אני מקשיב לגשם דופק על הפלסטיק והמלצרית ניגשת ושואלת אם אנחנו רוצים להזמין. מי שקרא את הטורים שלי בעבר יודע שאני פרפקציוניסט בנוגע לקפוצ'ינו שאני שותה, לכן אני חושש להזמין אותו בכל מקום ובדרך-כלל, מסתפק באספרסו, שהרבה יותר קשה לפספס איתו. אבל במוחי עובר חישוב לוגי פשוט: אני עוד לא רוצה לחזור החוצה לקור, אספרסו ייקח לי בערך שלוש שניות לשתות לעומת קפוצ'ינו שאוכל להתענג עליו כמה דקות יפות יחד עם הסיגריה.

 

אני מזמין קפוצ'ינו ובפעם הראשונה בחיי מקווה שהאדם שנמצא מאחורי הבר "יהרוס" את הקפוצ'ינו בכך שירתיח את החלב, כך אוכל לשבת ולחכות שיתקרר לפני שאשתה אותו, זה בסדר, יש לי זמן, אני לא ממהר לחזור החוצה.